השואה בראי הקולנוע
סרטים ישראליים

ככלל, הסרטים הישראליים בנושא שואה מתחלקים לשלוש קבוצות: סרטי ניצולים, סרטי נאצים וסרטי דור שני שמנסה להבין; כאשר חלק מהזמן הקבוצות משיקות זו לזו. כאן המקום לומר, שבכל הנוגע לטיפול בשואה, יש הבדל משמעותי בין הקולנוע הדוקומנטרי לקולנוע העלילתי בארץ.

 

בקיצור ולעניין, הדוקומנטרי מטפל בשואה הרבה יותר מעלילתי. גם כאן, הסיבה היא קודם כל פרקטית. אסתטיקה של "ראשים מדברים". כלומר מרואיינים שמספרים על מה שקרה, ללא צורך להפוך את האירועים לסיפור דרמטי משוחק עם שחזור תקופתי יקר. מקובלת מאוד בקולנוע הדוקומנטרי, והופכת את העיסוק בשואה, כמו גם באירועים היסטוריים אחרים, לפשוט יותר.
(מקור: תרבות - אתר וואלה)

"ללכת על המים"

איל הוא סוכן מוסד, דור שני לניצולי שואה, ביטחוניסט סגור, ציני וסטרייט. הישראלי הכי ישראלי שיש. אקסל ופיה הם אח ואחות גרמנים, נכדיו של נאצי מפורסם. אקסל, שמגיע לארץ לבקר את אחותו החיה בקיבוץ, הוא ההפך הגמור מאייל: הומו, פתוח, אופטימיסט, יפה נפש, המאמין ברוח האדם. המפגש בין השלושה מניע מותחן דרמטי שבמרכזו רדיפה אחרי פושע נאצי זקן, שכלל לא ידוע אם הוא חי או מת. החיפוש הופך להיות מסע לאורכה ולרוחבה של ישראל, ונמשך גם ברחבי ברלין. בדרך מדברים איל ואקסל על העבר, ההווה והעתיד, על נאצים, על מחבלים מתאבדים וגם על דנה אינטרנשיונל.


שנת הוצאה: 2004
קישור לביקורת ברשת

קישור לסצנה נוספת מהסרט

1

"בית אבי"

סיפורו של לולק, ניצול שואה צעיר (בגילומו של איתי טיראן), המגיע לישראל בשנת 1948 ומגויס למלחמת העצמאות. זר לשפה ולזהות החדשה שניתנה לו, הוא מוצב על ראש גבעה מדברית, נתון למרותו הבלעדית של מפקדו (בגילומו של מיקי לאון), המנסה ביד קשה להפוך אותו לצבר כמוהו. בסופו של הסרט חוזר לולק בדמיונו לביתו שבפולין ושם נפרד בפעם האחרונה מאביו ואמו


שנת הוצאה: 2008
קישור לביקורת ברשת

2

"הקיץ של אביה"

אביה היא ילדה יתומה מאב, הגדלה במוסד בתקופת קום המדינה. אימהּ היא ניצולת שואה הסובלת ממחלת נפש. המחלה תוקפת אותה מפעם לפעם גם כאשר אביה נמצאת לידה. בספר מתארת הילדה חופשת קיץ אחת שעוברת עליה בבית אמה. במהלך הקיץ הזה היא תתמודד עם המחלה של האם ותשאל שאלות הקשורות לאבא שלה.   


שנת הוצאה: 1994
קישור לביקורת ברשת

3

"אדמה"

אדמה, בבימויו של הלמר לרסקי, שצולם בכפר הנוער בן שמן. בתפקיד הראשי הנער בנימין הילדסהיים, ניצול שואה שלמרות הניכור עם חבריו במשך תקופה ארוכה - חג החנוכה מכניס אותו לחבורת הנוער. הסרט הוצג בגרסתו המקורית בפסטיבל לוקרנו שבשווייץ ביולי 1948 ובמשך שנים נחשב לאבוד, לאחר שרוב עותקיו נשרפו בבן שמן.


שנת הוצאה: 1948

4

"פעם הייתי"

השנה היא 1968. נער יליד הארץ מוצא עבודה לקיץ אצל ניצול שואה המתפרנס משדכנות והברחת טובין. משרדו של השדכן ממוקם בירכתי בית-קולנוע מתפורר, המנוהל על ידי שבעה גמדים רומנים (סיפור אמיתי!) שניצלו מתאי הגזים על ידי ד"ר מנדלה הנודע לשמצה. הגמדים מקרינים בבית הקולנוע שלהם רק סרטים הודיים רומנטיים, ויתכן שאינם מודעים כלל לפעילות הבלתי חוקית המתרחשת מאחור.

במהלך הקיץ, השדכן המסתורי (המסובך עצמו במערכת יחסים מטלטלת עם "מורה לחיזורים" שעובדת אף היא לצידו) נוטל עמו את הנער למסע-חניכה מסוכן אל תוך מעמקי העיר התחתית של חיפה, שם האהבה לובשת דמויות וצורות מפתיעות וההיסטוריה הופכת למיתולוגיה.


שנת הוצאה: 2010
קישור לביקורת ברשת

קישור לסצנה נוספת מהסרט

5

"ציפורי חול"

קומדיה בלשית בכיכובם של ניצולי שואה, עם גילה אלמגור ועודד תאומי - הסרט הזה הגיע לקולנוע לפני חודשיים, אבל בהתחשב במהירות העלמותו מהמסכים, כנראה שלא שמתם לב לזה. סרטו הארוך הראשון של אמיר וולף נפתח עם מציאת גופתו של גבר מבוגר (תאומי), ללא כל סימני זיהוי מלבד מספר על היד. סיפורו של הנרצח מתגלה לנו בהדרגה במקביל בחקירה משטרתית ובפלאשבקים לחודשים שלפני מותו. זהו סיפור על גבר שאיבד הכל ובתחתית מצא את השואה - אותה שואה ממנה נמלט לישראל לפני שהחלה, וכעת הוא מבקש להפוך חלק ממנה ולברוא את עצמו מחדש כיהודי גלותי, רדוף זיכרונות כואבים שהוא עצמו לא חווה מעולם. המטרה - להיות שוב חלק מחברה כלשהי, וגם לעקוץ את הרנטה מנשים אלמנות (בהן אלמגור ומרים זוהר) שנהנות מתשומת לבו של גבר שרמנטי. החוקר שהופקד על התיק, אמנון (אמנון וולף), הוא בעצמו דור שני לשואה וכולו הכחשה ופחד - באחת הסצנות המצחיקות בסרט הוא מתעקש שאמו לא תספר לבתו הקטנה, שעושה עבודת שורשים לבית הספר, כמה נורא באמת היה שם - מה שיוצר משפטים כמו "האחיות שלי… שמתו… בסיבות טבעיות לגמרי… בגיל 13".


שנת הוצאה: 2015
קישור לביקורת ברשת

קישור לסצנה נוספת מהסרט

6

"החוב"

בשנת 1965 תפסו שלושה סוכני מוסד צעירים את "הקצב מבירקנאו" - רופא נאצי אכזרי שערך ניסויים בקורבנותיו היהודים. אולם, הוא מעולם לא הובא למשפט בישראל - הגרסא הרשמית טענה שהוא התאבד בבית בו כלאו אותו, אי שם באירופה.35 שנים אחרי סיפור ההתאבדות המתוקשר-היטב, מתפרסם מאמר קטן בעיתון שולי במרכז אירופה, ובו טוען הכותב - אותו קצב מבירקנאו - שהוא חי, ומוכן להודות בפשעיו נגד האנושות.שלושת סוכני המוסד לשעבר, כיום בשנות השישים לחייהם, מחליטים לקחת את החוק לידיים ולהשלים את המשימה מלפני 35 שנים, כדי שאיש לא יגלה שהקצב מבירקנאו, למעשה, ברח מהם


שנת הוצאה: 2007
קישור לביקורת ברשת

7