השואה בראי הקולנוע
סרטים הומוריסטיים

האסכולות מחולקות: יש לצחוק על/עם השואה, ויש שלא. מכאן, כמו בהרבה מטא-דיונים, הז'אנר מסתעף לתתי ז'אנרים, הן מבחינה אומנותית (אמירה מול פרובוקציה סתמית, נניח) הן מבחינות והן מוסריות ומצפוניות, ואפילו מבחינה פסיכולוגית (עוזר/ לא עוזר, משכיח/מזכיר, התמודדות מול הדחקה, וכיו"ב). לנוכח הרגישות המכרעת סביב זיכרון השואה, שאלות כאלה תמיד יצופו, אומנם ההיסטוריה מוכיחה כי אפילו אסירי המחנות עשו שימוש בהומור כאמצעי הישרדותי.

 

ועדיין, כל שימוש בשואה לצרכים קומיים עשוי להתפרש כזלזול בסבלם ובמותם של מיליונים. אז היכן עובר הגבול? ואם מוציאים את השואה מחוץ לתחום, מה ההשלכות על נושאים נפיצים אחרים בחברה המתהדרת בחופש ביטוי?
(מקור: יס בלוג)

"החיים היפים"

במרכז העלילה נמצאת משפחה איטלקית-יהודית שמתעוררת למציאות אנטישמית. האב ובנו בן ה-4 נשלחים למחנה ריכוז, שם הראשון בונה בפני השני עולם פיקטיבי שבו כל מה שמתרחש הוא בעצם חלק ממשחק שבסופו, אם ימלא את החוקים ויצבור 1,000 נקודות, יזכה בטנק – וכך חיי המחנה הקשים הופכים לקלים יותר ואפילו משעשעים. קל להבין מדוע "החיים יפים" הצליח ואף זכה באוסקר ב-1998 בפרס הסרט הזר, השחקן הראשי והפסקול: הוא מציג טרגדיה באופן שאנו לא רגילים לראות על המסך ועשוי ברמה גבוהה מאוד


שנת הוצאה: 1997
קישור לביקורת ברשת

קישור לסצנה נוספת מהסרט

1

"יעקב השקרן"
דרמה מרגשת בפולין הכבושה בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, ג`ייקוב היים, בעל בית קפה יהודי, שומע במקרה מהדורת חדשות, בה מדווח על הצלחתו של הצבא כנגד הכוחות הגרמניים. בגטו שוררת אז אווירת נכאים וכדי להתגבר עליה, מתחיל ג`ייקוב להמציא מהדורת חדשות המדווחת על התקדמותן של כוחות בנות הברית וניצחונם נגד הנאצים. השקרים האלה גוררים התרוממות רוח. פתאום יש תקווה. פתאום יש הומור והאופטימיות נולדת מחדש. כאשר נודע לגרמנים על אותו מכשיר רדיו מסתורי, הם מתחילים לחפש אחריו ובמיוחד אחר גיבור המחתרת המעז לתפעל אותו

שנת הוצאה: 1999
קישור לביקורת ברשת

קישור לסצנה נוספת מהסרט

2

"הצחוק האחרון"

דוקומנטרי. סרטה של הבמאית פרן פרלסטין, עוסק בשואה, אבל מבקש לעורר דיון בשאלות רחבות יותר: האם יש להומור גבולות? האם ישנם נושאים שאסור, ולעולם אי־אפשר יהיה, לצחוק עליהם? ואיפה עובר הגבול?

 

הבמאי קארל ריינר מנדב תשובה פשוטה בתחילת הסרט. "זה יותר מצחיק לצחוק מלא לצחוק", ואם לא הבנו, הוא משלים: "בלי הומור אפשר למות". את ההנחה האחרונה הזו מחזקים קטעי ארכיון נדירים המשובצים בסרט. נראים בהם מופעי קברט במחנות ההשמדה אושוויץ וטרזין שתועדו על ידי הנאצים עצמם. לכאורה נראות בהן התרחשויות תמימות על הבמה. בפועל, אסירי המחנה השתמשו במופעים כדי להעביר מסרים חתרניים וללעוג לאס־אס.


שנת הוצאה: 2016
קישור לביקורת ברשת

3

"הדיקטטור הגדול"

נכתב ובוים על ידי צ'ארלי צ'פלין. צ'אפלין אף שיחק בסרט את שני התפקידים הראשים/ הסרט לועג למשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות השלושים של המאה העשרים ויוצא במיוחד כנגדהיטלר בגרמניה הנאצית ומוסוליני באיטליה הפשיסטית. צ'פלין מגלם שתיים מהדמויות בסרט, הדיקטטור והספר היהודי.
יש לציין שנכון גם לומר שלא ממש מדובר בסרט שואה למרות הקשריו הברורים.


שנת הוצאה: 1940
קישור לביקורת ברשת

קישור לסצנה נוספת מהסרט

4